עד היום אני זוכר את הפגישה הזאת- לפני 5 וחצי שנים, צהרי יום חמישי, בת דודה שלי ואני יושבים בבית קפה ואני שופך לפניה את כל המרמור שיש בי-

בדיוק הייתי בשנה הראשונה לגירושים, אבא לילד בן 3, עובד כשכיר 260 שעות חודשיות בעבודה לא מספקת ולא מתגמלת, מצב כלכלי ירוד ומתדרדר וההורים שלי עוזרים לי בתשלומי המזונות כל חודש, רוצה להיות אבא נוכח אבל נשאב מבולבל אל תוך הפחדים של הלא נודע, גרושתי ואני ביחסים מאוד מתוחים, אני חסר מוטיבציה, חזון, מטרה... ובעיקר יאוש מעצם ההבנה שככה הם החיים, המסלול ידוע מראש וכל מה שנשאר זה או לשבור את הראש או לברוח (אי אפשר! ולא רוצה!).

אמרתי לבת הדודה שלי שזה לא הגיוני לי בכלל שככה זה אמור להיות. לא לזה נועדתי, לא בשביל זה הגעתי לחיים האלה. יש משהו מעבר, משהו אמיתי אבל אני רחוק ממני מיליון שנות חושך ואין לי מושג מאיפה להתחיל.
ואז היא שלפה לי מספר טלפון נייד, זה היה שלך ברוך. סיפרה לי בקצרה על מעגלי גברים והציעה לי להתקשר אליך ולנסות. ״מה כבר אתה יכול להפסיד?״. עברו כמה ימים עד שהחלטתי להתקשר אלייך, בכל הימים האלה, באופן טבעי לי, התחלתי לבנות חומות של שליליות לגבי זה. ״אין לי כסף וזמן לשטויות האלה״, ״נו באמת, אני יודע הכל על החיים, אי אפשר להפתיע אותי או ללמד אותי משהו״....
התקשרתי, ענית ׳הלו׳, לקח לי שנייה והשבתי ׳היי ברוך׳ ואז תיקנת אותי שזה ׳ברוך׳ (מלרע) ובאותו הרגע רציתי לנתק. אבל הרגשתי, לשבריר שניה, שזה לא הכל הסופי והמוחלט שיש, יש עוד... המשכת לדבר ואני, ואולי לראשונה בחיי, התחלתי להקשיב.

בסיום השיחה נרשמתי לקבוצת הגברים שלך.

התחלת איתי מההתחלה ברכות מהפנטת ובנחישות לא מתפשרת, במרחב כל כך מיוחד ומאפשר עם גברים בלבד, שבעצם אולי לא כל כך שונים ממני, אני לא לבד....

משהו בדרך שלך הפך אותי מבן אדם רווי מהחיים לאחד שצמא ורוצה לגמוע את הכלים שיש לך להעניק.

החיוך המאולץ והדוקר שלי הפך עם הזמן לחיוך אמיתי, נעים וחושף שיניים. כל סיום מפגש הוציא אותי אל העולם בתחושת נולדתי מחדש עם התרגשות להתחיל ליצוק את הכלים האלה אל המציאות שלי והתחיל להזיז הרים.

הדרך לא היתה קלה, היו גם נפילות, עלו פחדים, והדרך איתך הובילה אותי אל תוך רבדים מאוד עמוקים שבי, שהיו פעם איזור אסור, מסוכן, נפיץ... אבל סמכתי עליך ועל הגברים שאיתי. יש עוד הרבה להרחיב על הדרך שלי בקבוצת הגברים ועל המתנות המדהימות שרכשתי לחיים בזכותה, עד כדי כך שאחרי חצי שנה נרשמתי לסבב קבוצת גברים נוסף איתך.

אנסה לשים לרגע נקודה ואקפוץ 5 וחצי שנים קדימה, היום, אני חוגג בשמחה ובאושר את גיל ה40, עצמאי כבר יותר מ4 שנים ומנהל עסק מצליח עם 6 עובדים, מתפרנס בכבוד ללא עזרה כלכלית מההורים, אבא! במלוא מובן המילה, ביחסים מצויינים עם גרושתי, חי את החיים במלואם, נהנה מכל רגע, שואף ליושרה, פשטות, אמת ונוכחות.

אז נכון, לחיים יש את הקצב שלהם, יש עונות, ירחים, יום ולילה, יש מציאות...

היום, בזכות קבוצות הגברים שחוויתי, אני יודע להסתכל על המציאות הזאת בגובה העיניים, להיות נוכח וישיר מולה, לחייך אליה חיוך מאוזן לאוזן, להרגיש את הלב פועם בהתרגשות ומתרחב, מוכן לטרוף את החיים ולהנות מכל רגע ופשוט לקבל ולתת באהבה.

אני חי!

זכיתי בהרבה תעודות ותארים, אבל רק תעודה אחת הצליחה להכנס אל תוך החיים שלי ולהיות לי לעמודי האש והענן בדרך שלי. תעודת הסיום של קבוצת הגברים, המראה האמיתית שלי. 

תודה :), 

אבי לנציאנו, 40, בעלים של "המעבדה המשתוללת".